כל אדם, זכאי להגן על גופו וכבודו בהתאם לסעיף 4 לחוק של יסוד כבוד באדם וחירותו. בסעיף 2, שהוא נספח לחוק זה, נאמר, כי אין לפגוע בחייו  גופו וזכותו. רק אדם, אשר לפני מותו, מורה בצוואה כי הוא מעוניין לתרום את   גופו למחקר, ניתן יהיה לבצע את בקשתו. גם ברישיונות נהיגה, ישנו סעיף המאפשר את תרומת חלקי גופות למחקר, במקרה של תאונה חלילה. החוק אף קובע, כי גם אם בני משפחתו אינם מסכימים לתרומה של חלקי גופת יקיריהם, מה שיקבע יהיה הבקשה של הנפטר.

בישראל, קיים המכון הלאומי לרפואה משפטית, אשר מגיעים אליו אלפי מקרים בשנה של מוות שאינו מוסב. אם ישנה דרישה לנתיחה של הגופה,, היא תתבצע רק לאחר אישור קרובי הנפטר. ממצאיו של המכון לרפואה משפטית, יועברו כדו"ח התקף כראייה משפטית. רופאי המכון, מוזמנים אף הם לבתי המשפט למתן עדות על פי התוקף שלהם כאנשי מדע בתחום הרפואה המשפטית ונתיחה לאחר  המוות.

 הסיבות השונות שבגינן קיים הצורך לנתיחת חלקי גופות לצורך מחקר

על פי החוק, ביתור חלקי גויות שלא ברשות ביה"ס לרפואה ללא הסכמה בכתב, מהווה עבירה פלילית חמורה. ניתן למצוא שימושים שונים של חלקי גופות למחקר. ואלה הם:

  •  ביתור גופות לצרכי לימוד ומחקר
  • ניתוח לשם קביעת סיבת המוות
  • ניתוח לשם לקיחת איבר מאדם מת להשתלה באדם חי

רק בכתב ובחתימת המנוח לפני מותו, ניתן יהיה לבצע תרומת גופתו לצרכי מחקר. גם אם ההסכמה הייתה בעל פה, לא ניתן יהיה לבצע תרומת חלקי גופות למחקר. בעבר בשנת 1980 של המאה הקודמת, ניתן היה לעשות שימוש בחלקי גופת הנפטר, גם ללא הסכמתו, במיוחד אם היה ערירי  ולא היה מי שיתנגד, או יבקש את גופתו. לאחר תיקון החוק,  מתאריך 10.12.1980, בוטלה  אפשרות זו.

בחירה של אנשים רבים לשימוש בגופותיהם למטרות מחקר

 

ניתן לראות, כי אנשים רבים, הנמצאים על ערש דווי, עקב מחלה קשה ויודעים כי מותם קרב, מעוניינים לתרום את גופם, למטרתי חלקי גופות למחקר , כך הם חשים כי יוכלו להציל אנשים רבים, כאשר תהיינה לרופאים שמבצעים מחקרים רפואיים, מסקנות ותוצאות שיצילו חיי אדם בעתיד.